פסק-דין בתיק ע"ע 498/09

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.            לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר יהודה דדון ומר משה פרג; עב' 3208/05, עב' 3209/05 ועב' 3210/05), בו נתן בית הדין האזורי צו הצהרתי לפיו זכאית המשיבה 1 לקידום בדרגה בדירוג האחיות המעשיות, והמשיבות 2 ו-3 זכאיות לשיבוץ בדירוג האחיות המעשיות ולקידום בהתאם. תביעתן של המשיבות לפיצוי כספי בשל אי קידומן נדחתה, וכן נדחתה תביעתן של המשיבות בכל הנוגע להמשך העסקתן במתכונת של שלוש שבתות בחודש.

רקע עובדתי

2.           המערערת היא עמותה רשומה המעניקה שירות וסיוע לילדים ולמבוגרים מאותגרים שכלית ולבני משפחותיהם (להלן - אקים).

3.           המשיבה 1, אילנה טלקר (להלן גם - גב' טלקר), היא עובדת אקים מחודש יולי 1985, בתפקיד סגנית אם הבית בסניף אקים בדימונה. המשיבה 2, אודליה אזולאי (להלן גם - גב' אזולאי), היא עובדת אקים מחודש יוני 1994. המשיבה 3, כהן יפה (להלן גם - גב' כהן), היא עובדת אקים מחודש נובמבר 1992. גב' כהן וגב' אזולאי מועסקות בתפקיד של מדריכות בסניף אקים בדימונה.

4.           גב' טלקר סיימה קורס מטפלות מוסמכות ביום 21.5.1995, ובסמוך למועד זה שובצה על ידי אקים בדירוג האחיות המעשיות. גב' כהן וגב' אזולאי סיימו קורס מטפלות מוסמכות ביום 30.11.1999, אך אקים לא נענתה לדרישתן לשיבוץ בדירוג האחיות, ודירוגן נותר בדירוג האחיד.

5.           מאז סיום הקורס על ידן, מקבלות גב' כהן וגב' אזולאי תוספת מדריכות מוסמכות ותמריץ אחיות, תשלומים הממומנים בעיקר על ידי משרד הרווחה.

6.           בעקבות דרישותיהן החוזרות ונשנות של המשיבות בעניין תנאי שכרן מאקים, הציעה אקים למשיבות מספר פעמים במהלך השנים, עובר להגשת תביעתן, לחתום על חוזים אישיים, אשר יסדירו את תנאי העסקתן מכאן ואילך. המשיבות סירבו לחתום על חוזים אלה, בטענה כי אלו גורעים מתנאי העסקתן בהתאם להסכם הקיבוצי.

תביעת המשיבות לבית הדין האזורי, ופסק הדין האזורי

7.           המשיבות הגישו לבית הדין האזורי שלוש תביעות, שאוחדו. תביעתן של המשיבות נסמכה בעיקרה על שני אדנים: האדן האחד היה תביעתן לשיבוץ בדירוג האחיות המעשיות ולקידומן בדרגות לפיו, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם על ידי אקים בחודש אפריל 1988 (להלן - ההסכם הקיבוצי). סעיף 7 להסכם הקיבוצי קובע לעניין זה כך:

"מטפלות במעונות יום תקבלנה את שכרן על פי אחד מהדירוגים המפורטים:

 א) מטפלות ב) אחיד, מותנה בהכשרתן הפורמאלית.  

תנאי העסקתן צמודים להסכם הקיבוצי של המטפלות (בין הסתדרות הפקידים ומרכז השלטון המקומי).

היקף המשרה 40 שעות שבועיות, מבלי לפגוע בתנאי העבודה של המטפלות שהתקבלו לעבודה בתנאים שונים לפני דצמבר 1988.

מטפלות מוסמכות תקבלנה שכר על פי דרוג אחיות מעשיות בתוספת כל התוספות להן זכאיות אחיות בריאות הציבור. מתח הדירוג נקבע על פי ההסכם הסקטוריאלי של האחיות.

מטפלות בלתי מוסמכות (ללא כל הכשרה) תקבלנה שכר על פי הדרוג האחיד, מתח הדרגות: מדרגה טז' עד דרגה יח' - קידום בדרגה לאחר שנה ראשונה ובכל שנתיים."

8.           כפועל יוצא של תביעתן זו, תבעה גב' טלקר, ששובצה בדירוג האחיות המעשיות, את הפרשי השכר המגיעים לה לטענתה עקב אי קידומה בדירוג האחיות כנדרש. גב' אזולאי וגב' כהן, ששובצו בדירוג האחיד ואשר אקים סירבה לשבצן בדירוג האחיות המעשיות, תבעו כי אקים תשבצן בדירוג האחיות, ותשלם את הפרשי השכר המגיעים להן עקב שיבוצן בדירוג האחיד ואי קידומן כנדרש.

9.           האדן השני של תביעת המשיבות היה תביעתן להמשך מתכונת ההעסקה לפיה עבדו עד לחודש פברואר 2006, של כשלוש שבתות בחודש, וקבלת תשלום בגין שעות נוספות עקב כך.

10.      באשר לעילת התביעה הראשונה של המשיבות, בחן בית הדין האזורי בפסק דינו, ראשית, את טענתה של אקים לפיה ההסכם הקיבוצי בוטל כדין, עוד בשנת 1996. באשר לכך הפנה בית הדין האזורי למכתב מיום 27.7.1995 שנשלח ממנכ"ל אקים דאז לנציגות העובדים, עם העתק לממונה על יחסי העבודה, לפיו: "הודעה על גמר תוקפו של ההסכם הקיבוצי המיוחד, כאמור בסעיף 3 לעיל ניתנת בזה על פי הוראות חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז - 1957". במכתב מיום 1.1.1996, ביקשה הנהלת אקים מהממונה על יחסי העבודה, להאריך את מועד ההסכם הקיבוצי המיוחד, לאור משא ומתן שהתנהל בין הצדדים בניסיון לכרות הסכם חדש, עד לסוף חודש ינואר 1996. בהודעה משותפת נוספת, התבקש הממונה על יחסי העבודה להאריך את תוקפו של ההסכם הקיבוצי המיוחד עד ליום 1.3.1996. בפועל, הסכם קיבוצי חדש לא נחתם באקים עד היום. לאור האמור קבע בית הדין האזורי, כי התנהגות הצדדים מלמדת כי הם התייחסו להסכם הקיבוצי כהסכם שבוטל כדין. זאת גם בהסתמך על עדותן של המשיבות בבית הדין, לפיה הן אינן משלמות דמי טיפול ארגוני להסתדרות, על ידי הורדה בתלוש השכר, כפי שנהוג במקומות עבודה בהם יחסי העבודה מוסדרים בהסכמים קיבוציים וכפי שהיה נהוג באקים בעבר, ואף אין באקים כיום נציגות כלשהי של העובדים. במאמר מוסגר הוסיף בית הדין קמא, כי הוא אינו רואה מקום להחיות מחדש, בדרך של פרשנות, הסכם קיבוצי שבוטל, מקום שהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, הכירו בעובדה כי ההסכם הקיבוצי אכן בוטל בשנת 1996, ופעלו על בסיס אותה הנחה למעלה מעשור. לאור האמור קבע בית הדין כי ההסכם הקיבוצי בוטל כדין ביום 1.3.1996.